יום שבת, 23 ביולי 2011

"לא רבים ברי מזל כדי שיהיה להם מלאך שומר כמוך."

אני: "ביום ראשון אני רוצה לנסוע לקבר של אמא, יום לפני הגיוס".
סבתא: "אני אבוא איתך".
אני: "אין בעיה".
סבתא: "אני אבקש ממנה לשמור עליך".

רציתי ללכת לבד, אני לא טיפוס שאוהב להיות עם אנשים ברגעים קשים.
וסבתא שלי? זאת הבת שלה שם מתחת לאדמה, איך היא לא תבכה? היא תבכה, היא תמיד בוכה, גם כשאנחנו סתם במטבח שלה מעלים זכרונות, היא בוכה.
אי אפשר ללכת איתה לשם, במקום להתרכז בעצמי, פעם אחת, היום שלי, שיחה אחד על אחת עם אמא שלי, אני בטוח שהיא שומעת, אני בטוח שהיא עונה.
סבתא תבכה, ואין לי לב לראות את סבתא שלי בוכה, בשניות כל שומת הלב שלי תופנה אליה, שלא יהיה לה רע, שלא יהיה לה עצוב, כאילו שזה יעזור.
חשבתי שזה אבוד, נתתי לסבתא שלי את המילה שנלך ביחד, לא היה לי נעים להגיד לה "סבתא, אני רוצה ללכת לבד" לא יודע למה.
אבל אחותי, עליה תמיד אפשר לסמוך, ציוץ אחד זרקתי בנושא וכבר היא הרימה טלפון לדודה שלי, אחותה של אמא, שסידרה את כל העניין עם סבתא והוציאה אותי חלק, סבתא הבינה, אני מקווה.
הלוואי שהיא לא נעלבה, הלוואי שהיא הבינה שאני רוצה לבד.
אבל האמת היא שבכלל אני לא אוהב ללכת לבית העלמין עם עוד אנשים, זה לא עושה לי טוב, זה לא ממצה את עצמו כשיש שם עוד אנשים, לפעמים מרגיש לי אפילו די מבזה, כי הרי ברור שלדוד שלי למשל פתאום תהיה שיחת טלפון מהעבודה, והוא יענה, גם הוא תמיד עונה, לי בכלל אין אומץ להסתובב עם פלאפון דלוק ברדיוס של 50 מטר מהקבר.
לא יכול להיות שאני אקבל שיחה כשאני שם, כשאני שם אני איתה, רק איתה ושיתפוצץ העולם.
אני לא אוהב מסיחי דעת, ואותם אנשים, שלא אמורים להיות שם כשאני שם, מסיחים את דעתי.
אני אוהב להעביר הודעות לאמא שלי על גבי נרות נשמה, אני "חורט" עם גפרור על השעווה של הנר כל מני דברים שאני רוצה להגיד לה ולא יכול, ואני מאמין שככה זה עולה אליה, לפחות מקווה, זה דורש ריכוז, הפנמה, משהו שפשוט אי אפשר לעשות כשמסתכלים עליך, פשוט אי אפשר.

אשמתה של חברה שלי הפוסט הזה, בכלל אמור להיות על השירות הצבאי כל הבלוג הזה, על הטירונות על האימון מתקדם, על חוויות שלי בשירות, מה לעשות נגררתי לזה, התחלתי לכתוב מוקדם מדי כנראה, בכלל יש עוד 72 שעות עד שאני אגיע לבקו"ם, אבל היא רצתה לראות את הבלוג הטרי, ומה? אני לא אראה לה? אם חברה שלי מבקשת אז עושים "ככה זה :)".

"מי ידע שכך יהיה, ובכמה לילות ללא אמא, תהפוך מנער ותהיה לבחור מסתער קדימה"

4 תגובות:

  1. כל כך מרגש ויפה אתה כותב.
    שמור על עצמך מכל משמר!
    גיוס נעים ושירות מהנה ומספק! :-)

    השבמחק
  2. פוסט מקסים ומרגש.
    אוריקי, תשמור על עצמך.

    השבמחק