לא, אני לא מתרגש.

אבל מחכה לזה, בקוצר רוח.
תתפלאו, אבל הדבר היחידי שהפחיד אותי בקשר לגיוס זה שאני אמות באיזו תאונה טראגית עוד לפני שהספקתי להלחם, או יותר גרוע אאבד את הפרופיל 97 שלי ואבלה את השרות הצבאי שלי כג'ובניק.
אני אישית בונה על קריירה צבאית כבר מגיל 7, מתעורר מדי פעם מאיזה חלום שאני במארב עם חיילים כשאני עומד בראש הכוח, מוביל הסתערות על חוליה של מחבלים שכנראה הייתה בדרך להוריד איזו משפחה.
הם לא מבינים את זה המשפחה שלי, מדי פעם אפשר לשמוע "כל הכבוד" מאחד הבני הדודים (דווקא הצעירים מבינים את זה יותר), אבל המבוגרים? הדבר הכי טוב שאפשר לשמוע מהם זה "בהצלחה" ואז איזו שתיקה שאומרת בצורה הכי ברורה שיש "בשביל מה אתה צריך את זה, שאחרים ילחמו".
אני אישית מעדיף לחיות את החלומות שלי 40 שנה, מאשר לברוח מהם 120 שנה.
ולא, אני לא מתגייס לגבעתי (זה המקום להזכיר שאני מתגייס לגבעתי) בשביל שישתחוו לי כשאני מגיע הביתה, ולא בשביל מילה טובה מאף אחד, אבל אני גם לא מגשים את החלומות שלי בשביל שיגידו לי את ההפך, אנשים יקרים צאו מהסרט, הדאגות שלכם הן לא הדאגות שלי, והפחדים שלכם הם לא הפחדים שלי, והחלומות שלי הם לא עניינכם ואת רוב העצות שלכם מעולם לא רציתי לשמוע.

אני מתגייס בשביל לשמור עליכם. וזהו.