הפוסט המיוחל הגיע, פעם אחת לא היה לי זמן, נסו אתם בשו"ש אחד קצר להספיק להיות עם חברים, חברה, משפחה וגם לכתוב פוסט, לא תמיד יש זמן, אחרי זה האינטרנט שלי הפסיק לעבוד לאיזה חודש ועכשיו אני פה, כותב על שביזות.
עד עכשיו כל הפוסטים היו מלאי מוטיבציה, אז לא.
תדעו שהשירות הצבאי גדוש בשביזות (שבו"ז- שבור זין).
לא תמיד יש לך כוח להקשיב למפקד שלך שאומר לך מה לעשות, לא באלך אף פעם לישון רק 6 שעות בלילה ובטח שלא לעלות לשמירה ב3 לפנות בוקר בעמדה הכי רחוקה בבסיס.
אבל שביזות יומיומית כזאת היא שביזות חולפת, יש שביזות כבדה הרבה יותר, בסוכות ב' שבוע שלם שהיינו אמורים להיות בבית, "כוננות" אומרים לנו, מי ישמע מה טירון כולה רובאי 03 יכול לעשות.
הלכנו לשמור באלמ"ר בסיס מודיעין קרוב מאוד לבא"ח, ג'ובניקים מכל עבר, אתה עומד במגדל שמירה, 4 שעות, וחושב...
אני מתאמן פה מסלול באורך של שנה שלמה, ומה שאני יעשה בסוף זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, בתור חייל מזורגג רובאי 03 בסה"כ, שמירות שמירות שמירות.
זה משמעותי? מה משמעותי בזה? יכלו לשים על המגדל שמירה הזה מצלמה ועוד פקידה שתסתכל על המסך ותראה אם יש משהו חריג.
אבל למה אני? לוחם, צריך לשמור? באתי בשביל להלחם, באתי בשביל לסכן את החיים במקום שאחרים מפחדים להתקרב אליו. לא באתי בשביל לשמור. זה לא משמעותי.
מתחילות להרהר בך מחשבות, אולי נלחם על לצאת לאיזה סיירת? אולי נעבור יחידה כשבראש מהדהדת המחשבה הזאת על הגיבוש חובלים שאני יכול ללכת אליו מתי שרק ארצה, השאלה אם הקורס ההוא יותר משמעותי, יותר תורם?
וזה לא הכל, לא רק זו שביזות, את השבזה הכי גדולה שקיבלתי, קיבלתי לפני שבועיים בערך אנחנו מסיימים את שבוע קליעה 3 (השבוע האחרון מהתוכן של הטירונות) הסמל שלנו מושיב אותנו בח' דרמטית ופותח את השיחה "אני רוצה לנצל את הזמן הזה שזה רק אני ואתם, אף אחד לא שומע", זה לא נשמע דרמטי עכשיו אולי, אבל אז זה היה נשמע מאוד דרמטי.
"המפקדים שלכם עוזבים, שלושתם, יוצאים לקצינים", מכה כזאת קשה המחלקה לא קיבלה מאז תחילת השירות (הלא כ"כ ארוך), "המפקדים שלכם, שלושה מפקדים מצויינים, והתוצאות שלכם, תוצאות מדהימות, זה הרבה בזכותכם, שלושתם רוצים את זה, שלושתם מתאימים, ושלושתם קיבלו המלצות חמות מאוד. זה לא קורה הרבה שמוציאים את כל המפקדים של אותה מחלקה לקצינים, זה דבר נדיר, תבינו כמה הם טובים, וכמה זה בזכותכם".
אותו מפקד שאמר לי שבוע לפני "המחלקה צריכה אותך, אל תעזוב (תכף אני אגע לאיפה רציתי לעזוב), חשוב שנשאר כולנו ביחד מגובשים" המפקד ההוא ממש עוזב אותנו ויוצא מפה, נוטש את המחלקה, כמו סכין בגב זה מרגיש, בגללו נשארתי בגדוד הזה רק בגללו והוא עוזב, חושב רק על עצמו.
נשמע היסטרי אבל זה באמת ככה, מפקד שנקשרת אליו 4 חודשים והוא פתאום עוזב אין דבר יותר מדכא מזה המחלקה ירדה ממש באחוזי ההצלחה שלה מאז שהם עזבו, זה השפיע על כולם.
אחרי הגיבוש, היה רק גדוד אחד שלא רציתי להגיע אליו, זה היה גדוד רׁתם הגדוד שאני משרת בו, האמת? הגדוד הכי טוב בחטיבה, אבל אז פשוט לא רציתי להגיע לשם המקום היחידי שאמרתי לשם אני לא מגיע, ואז פגשתי את המפקד שלי שתי דקות שיחה איתו גרמו לי להבין שמפקד כזה אני לא מפסיד גם אם יציעו לי לעבור לסיירת מטכ"ל עכשיו.
באמת מפקד איכותי ממעלה ראשונה, אז בגללו אני פה והוא עוזב, אני כבר לא רוצה להיות פה.
אין מה לעשות זה צבא קמים על הרגליים ו"תהיה חזק".
קיבלנו מפקדים חדשים, המפקד האישי שלי (של הכתה שלי) גרוע מאוד וכל מילה נוספת מיותרת, שני המפקדים האחרים דווקא בסדר אבל גם לא להיט, המפקדים שהיו לנו במחלקה היו בחסד עליון תותחים מאין כמוהם.
קצת גלשתי מנושא השביזות אבל חשוב להבין שמה שרואים מרחוק זה לא מה שרואים מקרוב, ואם אתם רוצים להגיע לחי"ר תדעו מה המחיר.
הרבה בלת"מים שאתה בכלל לא חושב עליהם לפני שאתה מתגייס, אתה לא חושב מזה לקום ב5 בבוקר לעשות יבשים להתגלגל על הבטון כמו איזה כלב, מצב כריעה, שכיבה גלגול לימין אצבע מבט לאחור נשק תהיה מוכן הותקלתם.
הדבר האחרון שבא לך זה יבשים וזה משביז- כי לא באלך, אבל לא שואלים אותך. תהיה חזק.
או לפני ארוחת ערב אתה מת לשים קצת את הראש אבל שבע דקות עליתם על מד"ס (מדי ספורט- יענו בגדי ספורט) יוצאים לריצה 5 ק"מ.
לא רוצה את זה לא באלי, זה מעיק זה משעמם אסור לדבר בריצה אסור כלום רק לרוץ, משעמם.
תהיה חזק.
או דקה לפני שמשחררים אותך לשעת ט"ש אתה כבר בטוח שזהו אתה הולך להתקלח ולישון אבל למפקד יש תוכניות אחרות, 7 דקות שמנ"ש (היכון קרב לילה, עולים על וסטים, קסדות, ברכיות, פורסים פק"לים כתתיים) הדבר הכי מעיק בעולם, מי שחסר לו מים במימיה או כדור במחסנית- שעה ביציאה. חסרים לך שני כדורים? שעתיים.
וזה משביז כי לא באלך אבל אתה פה אתה לוחם, אתה תהיה חזק.
כמו שהבטחתי- לאן רציתי לעזוב? כמו שציינתי קודם יש לי גיבוש חובלים שעוד לא עשיתי והמחשבות על שלוש שנים של שמירות בהחלט מעיקות ומבאסות, חשבתי למה לא? ננסה אולי נצליח.
המפקד שלי הפציר בי להשאר אבל זה לא עזר לו, אני כנראה אצא לגיבוש הקרוב, זה שבפברואר, לא בטוח שאני אצא לקורס גם אם אני אעבור אבל נראה מה יהיה.
עד עכשיו כל הפוסטים היו מלאי מוטיבציה, אז לא.
תדעו שהשירות הצבאי גדוש בשביזות (שבו"ז- שבור זין).
לא תמיד יש לך כוח להקשיב למפקד שלך שאומר לך מה לעשות, לא באלך אף פעם לישון רק 6 שעות בלילה ובטח שלא לעלות לשמירה ב3 לפנות בוקר בעמדה הכי רחוקה בבסיס.
אבל שביזות יומיומית כזאת היא שביזות חולפת, יש שביזות כבדה הרבה יותר, בסוכות ב' שבוע שלם שהיינו אמורים להיות בבית, "כוננות" אומרים לנו, מי ישמע מה טירון כולה רובאי 03 יכול לעשות.
הלכנו לשמור באלמ"ר בסיס מודיעין קרוב מאוד לבא"ח, ג'ובניקים מכל עבר, אתה עומד במגדל שמירה, 4 שעות, וחושב...
אני מתאמן פה מסלול באורך של שנה שלמה, ומה שאני יעשה בסוף זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, בתור חייל מזורגג רובאי 03 בסה"כ, שמירות שמירות שמירות.
זה משמעותי? מה משמעותי בזה? יכלו לשים על המגדל שמירה הזה מצלמה ועוד פקידה שתסתכל על המסך ותראה אם יש משהו חריג.
אבל למה אני? לוחם, צריך לשמור? באתי בשביל להלחם, באתי בשביל לסכן את החיים במקום שאחרים מפחדים להתקרב אליו. לא באתי בשביל לשמור. זה לא משמעותי.
מתחילות להרהר בך מחשבות, אולי נלחם על לצאת לאיזה סיירת? אולי נעבור יחידה כשבראש מהדהדת המחשבה הזאת על הגיבוש חובלים שאני יכול ללכת אליו מתי שרק ארצה, השאלה אם הקורס ההוא יותר משמעותי, יותר תורם?
וזה לא הכל, לא רק זו שביזות, את השבזה הכי גדולה שקיבלתי, קיבלתי לפני שבועיים בערך אנחנו מסיימים את שבוע קליעה 3 (השבוע האחרון מהתוכן של הטירונות) הסמל שלנו מושיב אותנו בח' דרמטית ופותח את השיחה "אני רוצה לנצל את הזמן הזה שזה רק אני ואתם, אף אחד לא שומע", זה לא נשמע דרמטי עכשיו אולי, אבל אז זה היה נשמע מאוד דרמטי.
"המפקדים שלכם עוזבים, שלושתם, יוצאים לקצינים", מכה כזאת קשה המחלקה לא קיבלה מאז תחילת השירות (הלא כ"כ ארוך), "המפקדים שלכם, שלושה מפקדים מצויינים, והתוצאות שלכם, תוצאות מדהימות, זה הרבה בזכותכם, שלושתם רוצים את זה, שלושתם מתאימים, ושלושתם קיבלו המלצות חמות מאוד. זה לא קורה הרבה שמוציאים את כל המפקדים של אותה מחלקה לקצינים, זה דבר נדיר, תבינו כמה הם טובים, וכמה זה בזכותכם".
אותו מפקד שאמר לי שבוע לפני "המחלקה צריכה אותך, אל תעזוב (תכף אני אגע לאיפה רציתי לעזוב), חשוב שנשאר כולנו ביחד מגובשים" המפקד ההוא ממש עוזב אותנו ויוצא מפה, נוטש את המחלקה, כמו סכין בגב זה מרגיש, בגללו נשארתי בגדוד הזה רק בגללו והוא עוזב, חושב רק על עצמו.
נשמע היסטרי אבל זה באמת ככה, מפקד שנקשרת אליו 4 חודשים והוא פתאום עוזב אין דבר יותר מדכא מזה המחלקה ירדה ממש באחוזי ההצלחה שלה מאז שהם עזבו, זה השפיע על כולם.
אחרי הגיבוש, היה רק גדוד אחד שלא רציתי להגיע אליו, זה היה גדוד רׁתם הגדוד שאני משרת בו, האמת? הגדוד הכי טוב בחטיבה, אבל אז פשוט לא רציתי להגיע לשם המקום היחידי שאמרתי לשם אני לא מגיע, ואז פגשתי את המפקד שלי שתי דקות שיחה איתו גרמו לי להבין שמפקד כזה אני לא מפסיד גם אם יציעו לי לעבור לסיירת מטכ"ל עכשיו.
באמת מפקד איכותי ממעלה ראשונה, אז בגללו אני פה והוא עוזב, אני כבר לא רוצה להיות פה.
אין מה לעשות זה צבא קמים על הרגליים ו"תהיה חזק".
קיבלנו מפקדים חדשים, המפקד האישי שלי (של הכתה שלי) גרוע מאוד וכל מילה נוספת מיותרת, שני המפקדים האחרים דווקא בסדר אבל גם לא להיט, המפקדים שהיו לנו במחלקה היו בחסד עליון תותחים מאין כמוהם.
קצת גלשתי מנושא השביזות אבל חשוב להבין שמה שרואים מרחוק זה לא מה שרואים מקרוב, ואם אתם רוצים להגיע לחי"ר תדעו מה המחיר.
הרבה בלת"מים שאתה בכלל לא חושב עליהם לפני שאתה מתגייס, אתה לא חושב מזה לקום ב5 בבוקר לעשות יבשים להתגלגל על הבטון כמו איזה כלב, מצב כריעה, שכיבה גלגול לימין אצבע מבט לאחור נשק תהיה מוכן הותקלתם.
הדבר האחרון שבא לך זה יבשים וזה משביז- כי לא באלך, אבל לא שואלים אותך. תהיה חזק.
או לפני ארוחת ערב אתה מת לשים קצת את הראש אבל שבע דקות עליתם על מד"ס (מדי ספורט- יענו בגדי ספורט) יוצאים לריצה 5 ק"מ.
לא רוצה את זה לא באלי, זה מעיק זה משעמם אסור לדבר בריצה אסור כלום רק לרוץ, משעמם.
תהיה חזק.
או דקה לפני שמשחררים אותך לשעת ט"ש אתה כבר בטוח שזהו אתה הולך להתקלח ולישון אבל למפקד יש תוכניות אחרות, 7 דקות שמנ"ש (היכון קרב לילה, עולים על וסטים, קסדות, ברכיות, פורסים פק"לים כתתיים) הדבר הכי מעיק בעולם, מי שחסר לו מים במימיה או כדור במחסנית- שעה ביציאה. חסרים לך שני כדורים? שעתיים.
וזה משביז כי לא באלך אבל אתה פה אתה לוחם, אתה תהיה חזק.
כמו שהבטחתי- לאן רציתי לעזוב? כמו שציינתי קודם יש לי גיבוש חובלים שעוד לא עשיתי והמחשבות על שלוש שנים של שמירות בהחלט מעיקות ומבאסות, חשבתי למה לא? ננסה אולי נצליח.
המפקד שלי הפציר בי להשאר אבל זה לא עזר לו, אני כנראה אצא לגיבוש הקרוב, זה שבפברואר, לא בטוח שאני אצא לקורס גם אם אני אעבור אבל נראה מה יהיה.
