זאת הייתה השיחה אולי הכי משמעותית שעשו לי בחיים, כל מילה השאירה שריטה יותר עמוקה בלב.
והמשפט הזה "עד היום שמרו עליכם, אוגוסט 11 עכשיו תורכם לשמור עלינו" בנימת כעס וזלזול של "מי נראה לכם שאתם חבורה של אפסים צעירים" פשוט נחרטה אי-שם עמוק בפנים.
השיחה הזאת הייתה כשעלינו מהשטח, מפקד הסמל שלנו גער בנו, אנחנו רק עכשיו סיימנו את הטרום, והוא נכנס בנו בכל הכוח, לחץ על הנקודות הכי רגישות, "חבורה של אפסים, אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים, כשאני הייתי טירון פחדתי מהסמל שלי, ובטח אתם זורקים לי על הזמנים."
"אתם פה בשביל לשמור על המדינה שלכם, על המשפחה, על עצמכם ועל החברה שלכם וכן גם עלי.
כדאי שתתאפסו על עצמכם מהר מאוד כי ככה אנחנו לא נתקדם."
אחרי השיחה הזאת יצאנו לשעת ט"ש, אני לא יודע מה כולם עשו בשעה הזאת, אבל אני חשבתי, הבנתי למה אני פה, הבנתי שאני פה בשביל לשמור על כל מי שחסר לי בדיוק באותם רגעים שאני נמצא בבסיס המזויין הזה, 6 ק"מ מגבול מצרים.
אני נמצא שם, מתרחק מכל מי שאני אוהב, גורם להם להתגעגע, מתגעגע בעצמי, אבל שומר עליהם, או לפחות עתיד לשמור עליהם.
זריקת מרץ שכזאת באמת משאירה אותך על הרגליים בקור חודר השמיכות של הלילה בקציעות.
וגם אם כולכם לא מבינים, ואולי גם לא תבינו מה אנחנו עושים שם, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים ולמה אנחנו עושים, ובגלל זה אנחנו כאן, אז לכל המתגעגעים, הרבה יותר קל להתגעגע כשאתה שוכב על החוף עם חברים מאשר כשאתה כאילו ישן באוהל סיירים צפוף באמצע שבוע שטח, מנסה לדמיין כמה החיים שלך יכלו להיות טובים בתור ג'ובניק.
והמשפט הזה "עד היום שמרו עליכם, אוגוסט 11 עכשיו תורכם לשמור עלינו" בנימת כעס וזלזול של "מי נראה לכם שאתם חבורה של אפסים צעירים" פשוט נחרטה אי-שם עמוק בפנים.
השיחה הזאת הייתה כשעלינו מהשטח, מפקד הסמל שלנו גער בנו, אנחנו רק עכשיו סיימנו את הטרום, והוא נכנס בנו בכל הכוח, לחץ על הנקודות הכי רגישות, "חבורה של אפסים, אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים, כשאני הייתי טירון פחדתי מהסמל שלי, ובטח אתם זורקים לי על הזמנים."
"אתם פה בשביל לשמור על המדינה שלכם, על המשפחה, על עצמכם ועל החברה שלכם וכן גם עלי.
כדאי שתתאפסו על עצמכם מהר מאוד כי ככה אנחנו לא נתקדם."
אחרי השיחה הזאת יצאנו לשעת ט"ש, אני לא יודע מה כולם עשו בשעה הזאת, אבל אני חשבתי, הבנתי למה אני פה, הבנתי שאני פה בשביל לשמור על כל מי שחסר לי בדיוק באותם רגעים שאני נמצא בבסיס המזויין הזה, 6 ק"מ מגבול מצרים.
אני נמצא שם, מתרחק מכל מי שאני אוהב, גורם להם להתגעגע, מתגעגע בעצמי, אבל שומר עליהם, או לפחות עתיד לשמור עליהם.
זריקת מרץ שכזאת באמת משאירה אותך על הרגליים בקור חודר השמיכות של הלילה בקציעות.
וגם אם כולכם לא מבינים, ואולי גם לא תבינו מה אנחנו עושים שם, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים ולמה אנחנו עושים, ובגלל זה אנחנו כאן, אז לכל המתגעגעים, הרבה יותר קל להתגעגע כשאתה שוכב על החוף עם חברים מאשר כשאתה כאילו ישן באוהל סיירים צפוף באמצע שבוע שטח, מנסה לדמיין כמה החיים שלך יכלו להיות טובים בתור ג'ובניק.
"אני לוחם בשבלכם עם הצבא הכי חזק בעולם"
