יום שבת, 15 באוקטובר 2011

כמעט לוחמים

הכתה הזאת, המחלקה הזאת, כבר לא מה שהיה פעם.
לוקס מוזס ואלי עם נגב, איתמר מאגיסט, כבר יש קלעים ומפקדי חוליות, הכל נבנה.
כל חייל קיבל את הפק"ל שלו, כמעט אין חפ"שים.
מערימת ילדים שסיימו אתמול י"ב אנחנו לאט לאט נהפכים לחבורת לוחמים שבבוא היום יקבלו את הקריאה לשמור על מדינת ישראל.
גם היחס של המפקדים השתנה, מהחודש הראשון של הטירונות, שבו את רוב היום היינו מעבירים ב-"20 שניות מגדל שמירה 20 שניות צא." אנחנו מתחילים בשבועות קליעה רציניים, שבוע פרט, שבוע צמד, שבוע הסמכות וכדו', מתחילים להתמקצע, הטירונות הופכת למקצועית יותר ויותר עם כל יום שעובר.
עכשיו אפשר להסתכל על האימון מתקדם בגובה העיניים, ספק פחד ספק התרגשות אבל הרבה ציפיות.
מצד אחד אין יותר דיסטאנט עם המפקדים, המפקד שריה יהפוך מהר מאוד ל"אלבז" (למפקד שלי קוראים שריה אלבז) מצד שני הציפייה של המפקדים הגבוהים יותר (מ"מ, מ"פ) עולה, רמות המקצוענות שידרשו מאיתנו יהיו גבוהות יותר, המשימות שיוטלו עלינו יהיו קשות יותר, כששאלתי אחד ממרץ אם האימון מתקדם קשה הוא ענה לי "בוא נגיד שאתה לא מסדר יותר שנצים מתחת למיטה" (שנצ - שרוך או משו כזה שבולט מהמיטה או מהתיק, למי שלא הבין, יהיה הרבה יותר קשה), יחד עם התשובה הזאת מתחילים לחשוב על החורף שיתחיל בדיוק כשנעלה להר קרן (הבסיס של האימון מתקדם), קור איימים וגשם, וזה כבר לא טירונות, לא מפסיקים להתאמן בגלל שקר, אין קור, תהיה חזק.


"נלחמים בשביל הדגל, לכבוד ארץ ישראל"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה